דעאס נ' טוני וחיים בע"מ ואח'

פסק דין

הצדדים לתביעה והעובדות הצריכות לה

1.התובע הינו מסגר במקצועו; הנתבעת הינה חברה בע"מ, אשר הזמינה מהתובע עבודות מסגרות בתחנת דלק אשר נוהלה על-ידי הנתבעת. מנהל הנתבעת הינו מר חיים לוי, הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"). ההתקשרות בין הצדדים החלה ביום 16.02.09, עת נפגש התובע עם הנתבע 2 וכן עם מר חוסאם עבד אל עבד אלרחים, מנהל עבודה של הנתבעת (להלן: "חוסאם"). בפגישה זו התבקש התובע לתת לנתבעת הצעת מחיר לעבודת כיסוי גג איסכורית בתחנת הדלק, זאת כאשר הנתבעת מספקת את החומר הנדרש לביצוע העבודה. בעקבות פגישה זו, שלח התובע לנתבעת הצעת מחיר, ראו נספח ג' לתצהיר התובע, ת/1. המחיר שסוכם בין הצדדים עמד על 65,000 ₪ לפני מע"מ ותנאי התשלום נקבעו כדלקמן: תשלום ראשון בתחילת העבודה; תשלום שני באמצע העבודה; תשלום שלישי בסיום העבודה. בעקבות הצעת המחיר, הוציא התובע הזמנת עבודה, ראו נספח ד' ל-ת/1, וכן הסכם התקשרות מיום 04.03.09, ראו נספח ה' ל-ת/1. לאחר חתימת ההסכם לביצוע העבודות בגג, שולם לתובע התשלום הראשון, ראו חשבונית על סך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ, אשר צורפה כנספח ו' ל-ת/1.

2.לטענת התובע, לאחר שנחתמה ההזמנה לביצוע העבודות בגג, ביקש הנתבע מהתובע שיבצע עבורו שתי עבודות נוספות, האחת, בניית שבכות לתחנת הדלק, והשנייה, בניית גדר לתחנת הדלק. התובע שלח לנתבע הצעת מחיר לביצוע העבודות הללו (להלן: "העבודות הנוספות"), כאשר המחיר המבוקש לשבכות הינו 360 ₪ פלוס מע"מ למטר רץ, והמחיר המבוקש לגדר הוא 340 ₪ פלוס מע"מ. התובע טוען כי הנתבע ביקש הנחה במחירים אלו ולאחר שניתנה הנחה של 10 ₪ למטר רץ לשבכות, וההערכה הייתה כי יש 60 מטר רץ, הופקה ההזמנה, ראו נספח ט' ל-ת/1. התובע טוען כי בסמוך לאחר מכן שלח לו הנתבע את המידות של השבכות, ראו נספח י' ל-ת/1.

3.ביום 19.03.09 הנפיק התובע את חשבונית התשלום השני עבור העבודה בגג. לטענת התובע, הנתבע סירב לשלם לו עבור ברגים שהתובע רכש על חשבונו. כמו כן, במהלך ביצוע העבודות בגג נדרשה עבודה נוספת והיא ביצוע חמישה מטר מעקה לחדר חשמל. לטענת התובע, סוכם מחיר של 300 ₪ למטר וביום 23.03.09 הופקה ההזמנה לביצוע עבודה זו, ראו נספח י"ב ל-ת/1.

4.התובע טוען כי ביום 25.03.09 הביא לתחנת הדלק והתקין את מעקה החשמל, ראו תעודת משלוח, נספח י"ד ל-ת/1; ביום 24.03.09 טוען התובע כי הביא את מסגרות השבכות לאתר ומילא תעודת משלוח, ראו נספח י"ג ל-ת/1. ביום 02.04.09 שילם הנתבע לתובע סך של 30,000 ₪ ובסמוך לכך ביקש מהתובע שיפיק הזמנה בנוגע לגדר. לאחר משא ומתן, סוכם כי המחיר למטר רץ בגדר יהיה 300 ₪ למטר ולא 340 ₪, ובהערכה כי יש 65 מטר גדר, הופקה ההזמנה על סך 19,500 ₪ פלוס מע"מ, ראו נספח ט"ו ל-ת/1.

5.התובע טוען כי במהלך חודש אפריל השבכות היו מוכנות והוא ביקש להתקין אותן בתחנת הדלק. לטענתו, הנתבע ביקש שלא לעשות כן מכיוון שתחנת הדלק ממילא סגורה, יש צורך לבצע החלקה למשטח וקיים חשש שהשבכות ייגנבו. לפיכך, הסכים התובע להמשיך ולאחסן את השבכות בעסקו. לטענת התובע, כבר במועד זה קמה על הנתבעים חובת התשלום עבור השבכות.

ביום 13.05.09 הותקנה הגדר ונמסרה תעודת משלוח, ראו נספח ט"ז ל-ת/1.

6.לטענת התובע, לאחר המועד הנ"ל, עת השלים למעשה התובע את עבודתו, החל הנתבע "למשוך" אותו ונמנע מלהעביר לו כספים. התובע מציין כי לנתבע לא הייתה כל טענה לגבי טיב העבודה והוא לא נדרש לבצע כל תיקון ודרישותיו לקבלת כספים נתקלו בתשובות מתחמקות, דוגמת: "אין לי כסף" ו-"תבוא מחר". כך חלף הזמן עד שסבלנותו של התובע החלה פוקעת.

7.ביום 27.08.09 נטל התובע את השבכות מהמסגריה ואחסן אותן במקלט שמצוי באתר תחנת הדלק. באותו מועד הוא מסר גם תעודת משלוח, תוך ציון העובדה כי מדובר רק ב-55 מטר רץ ולא ב-60, כפי שחזו בתחילה. גם לאחר שנמסרו השבכות לחזקת הנתבעת, טוען התובע כי הנתבעת המשיכה להתחמק מתשלום, ולמעט הסכומים ששולמו, פעמיים סך של 23,100 ₪ ולאחר מכן סך של 21,500 ₪ וסך של 30,000 ₪, לא שולמה לתובע יתרת התמורה עבור העבודות בגן ועבור העבודות הנוספות. לטענת התובע, יתרת החוב שהצטברה עמדה על 23,863.75 ₪.

8.ביום 01.02.10 התקיימה פגישה בין התובע לנתבע. לטענת התובע, באותה פגישה הוא הביא עמו את הפועלים שלו, בין היתר, על מנת לסדר דברים, אם וככל שהנתבע יטען שביצוע תיקונים הם תנאי ליתרת התשלום. לטענת התובע, באותה פגישה שב התובע והעלה את דרישותיו הכספיות, אולם הנתבע השיב לו שאין לו פנקס שיקים. התובע טוען כי לאור תגובה זו, הוא הודיע לנתבע שהוא לוקח חזרה את הסחורה שטרם שולם בגינה. לטענת התובע, הנתבע אמר לו שאם זה מה שירגיע אותו, הוא רשאי לקחת את הסחורה, ואף סימן לו ביד שייקח אותה ונסע. היה זה בסמוך לשעה 11:00 בבוקר. התובע פירש את תגובתו של הנתבע כהסכמה ללקיחת הסחורה, ואכן החל להעמיס את השבכות על רכבו. כשהגיע שומר למקום ושאל לפשר מעשיו, השיב התובע כי סיכם עם הנתבע על לקיחת השבכות. לאחר העמסתן על הרכב, נסע התובע מהמקום.

9.עוד באותו יום הגיש הנתבע תלונה במשטרה כנגד התובע על גניבה. התובע נחקר במשטרה ומסר את גרסתו לאירועים, כך גם הנתבע. בסיום החקירה הוחלט לסגור את התלונה, ראו נספח כ' ל-ת/1.

טענות התובע ודרישותיו הכספיות

10.התובע טוען כי ביצע במלואן את כל העבודות, אותן הזמין הנתבע מהתובע; לטענתו, יתרת החוב עומדת על סך של 24,100 ₪, נכון ליום הגשת התביעה. התובע מכחיש את טענות הנתבע לפיהן, כביכול, לא סיים את העבודה ו/או נפלו פגמים או ליקויים בעבודתו. לטענת התובע, לא הופנו אליו כל דרישות לביצוע תיקונים בעבודה, ואם היו מופנות דרישות כלשהן, אזי היה פועל הוא לתיקונים הנדרשים. התובע טוען כי המסמך אותו ערך מר משה ולדהורן (להלן: "ולדהורן"), ואשר הוגש כנספח נ/1, לא הוצג לו בזמן אמת, ובכל מקרה, גם אם האמור בו נכון, אין בכך כדי להצדיק את עיכוב הכספים שבוצע בפועל. לגבי נ/2, הוא האישור של המהנדס קרמר (להלן: "קרמר"), טוען התובע כי מדובר במסמך שהוזמן בדיעבד, לאחר קרות האירועים המפורטים לעיל, וגם הוא אינו מצדיק את עיכוב הכספים שבוצע בפועל.

11.לפיכך, דורש התובע בתביעתו את יתרת הכספים שלא שולמו לו, ואף דורש פיצוי בסך 50,000 ₪ עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב התלונה במשטרה והחקירה אליה נקרא. התובע טוען כי הינו מתנדב במשמר האזרחי, התלונה הטילה דופי בשמו הטוב ולא היה לה כל יסוד, במיוחד לאור הדברים שנאמרו בין הצדדים בפגישה מיום 01.02.10.

טענות הנתבעים

12.הנתבעים לא חולקים על כך שעבור העבודה בגג אמור היה התובע לקבל סך של 65,000 ₪ בתוספת מע"מ. לטענתם, טרם הגיע מועד ביצוע התשלום השלישי, היות והתובע לא השלים את עבודתו כפי שעולה, בין היתר, מאישורו של המהנדס מר קרמר, ראו נספח נ/2. לגבי העבודות הנוספות, טוענים הנתבעים כי סכומן מסתכם בסך של 30,000 ₪ וכולל את ביצוע המעקות והשבכות. הנתבעים טוענים שהתובע לא השלים עבודות אלו, ראו, בין היתר, סעיפים 18, 19, 33, 34 ל-נ/1, הוא הדו"ח של ולדהורן.

13.הנתבעים טוענים שהפצירו בתובע לסיים את עבודתו, אך לא עזרו כל התחנונים והתובע נמנע מלסיים את העבודות, תוך שהוא אומר לנתבע: "לי אין מה לסיים את העבודה, תביא כמה אתיופים שיבואו לסיים את מה שנשאר". מסיבה זו, טוענים הנתבעים כי היו רשאים לעכב את התשלום השלישי של העבודות, וזאת עד להשלמת כל הדורש תיקון. לטענת הנתבעים, הסכום אותו היה עליהם לשלם מסתכם בסך של 15,000 ₪ בלבד, ולא כנדרש בכתב התביעה.

14.לגבי אירועי יום ה-01.02.10, טוען הנתבע כי התובע התקשר עליו ואיים עליו כי הוא יבוא ויפרק לו את תחנת הדלק, ובין השאר, יקח את השבכות. הנתבע מכחיש בתצהירו כי היה נוכח בתחנה בעת שפירק התובע את השבכות (ראו סעיף 8 לתצהיר הנתבע, נ/4), ולטענתו, שמע על פירוק השבכות מחוסאם, אשר צלצל לעדכן אותו במתחרש. בעקבות כך, התקשר הנתבע למשטרה ונשלחה ניידת למקום. לטענת הנתבע, המשטרה היא זו שהנחתה אותו להגיש את התלונה בגין האירועים.

15.לטענת הנתבע, התובע עשה דין לעצמו ונטל את השבכות, למרות שטרם הגיע מועד התשלום האחרון. הנתבע טוען כי פעולה חד-צדדית זו הסבה לו נזק, ובשל הצורך לפתוח את תחנת הדלק במועד, פנה למסגר אחר על מנת שיכין לו שבכות חדשות במקום אלה שנלקחו. הנתבעת פנתה למסגריית "תריסי דורון", ושילמה, לטענתה, סך של 18,000 ₪ בתוספת מע"מ. לתמיכה בטענותיה, הגישה הנתבעת את תצהירו של הנתבע; זימנה לעדות את מר ולדהורן, בין היתר, לצורך הגשת נ/1; זימנה את קרמר, בין היתר, להגשת נ/2; וכן, זימנה לעדות את השומר, מר פרוויז באהרי (להלן: "השומר"), אשר העיד על אירועי יום ה-01.02.10, תצהירו הוגש וסומן נ/3. הנתבעים ביקשו להגיש בתחילה גם את תצהירו של חוסאם, אולם בסופו של יום בשל אי התייצבותו לעדות, תצהיר זה נמשך מתיק בית המשפט. כמו כן, הגישה הנתבעת את החשבונית של "תריסי דורון", ראו נ/5.